זה קרה אתמול בפגישה ראשונה אצל לקוחה נחמדה, שביקשה לבחון אפשרות לתוספת בניה על הגג.


12:00 – על הדקה – אני דופקת.

היא פותחת.

שנינו מתיישבות, בחדר העבודה שלה, פינת ישיבה חמודה.

היא מסתכלת עלי והמשפט הראשון שהיא מוציאה מהפה הוא:

"יו, את יודעת מה אני חושבת עכשיו? שאת מידי צעירה בשבילי!"

שתקתי. מה יש לי לומר?!

החלטתי לתת לה את האפשרות להתרשמות נוספת, והתחלנו את הפגישה.

ביקשתי ממנה להתחיל,

חשוב לי מאוד קודם כל לשמוע את כל מה שיש ללקוח להגיד, ככה אני יודעת שאני פותרת לו את הבעיות שמציקות לו ומכאיבות לו במיוחד.

דיברנו, סיירנו בבית, העלנו אופציות שונות, התחברנו, בסוף אפילו קצת סטינו מהנושא ודיברנו סתם על עוד כל מיני…

סיימנו את הפגישה 3 שעות (!) אחרי עם פתרון מבריק שבכלל לא כולל שום בניה על שום גג, בנינו תוכנית עבודה וחסכנו מאות אלפי שקלים, כל בעיה שהועלתה נפתרה על הצד המושלם ביותר. ותבואו בעוד חצי שנה, שנה – כשנסיים תהליך ליופי של בית!!!

נכון,

אני צעירה,

אבל לא צעירה מידי בשביל לתת לה (ולכל השאר) את השרות הטוב ביותר שמגיע, את מציאת הפתרון לבעיות המציקות בבית ואת הדרך הטובה ביותר לפינוק שמגיע לכל אחד ואחד.

נכון,

אני צעירה,

ודוקא וזה מה שממריץ אותי, מחייב אותי וגורם לי לא להפסיק להתמחות, ללמוד, להיות פתוחה לכל השינויים שקורים כל הזמן בעולם שלנו ויחד עם זאת להיות קשובה לגדולים ממני, להקיף את עצמי בהם, ליצור איתם קשרים ולהעזר בהם כשצריך – וכך ליצור את השלמות המקצועית ולהשפיע אותה הלאה.

אז זה מה שטוב בלהיות צעירה.


ואפילו היא הודתה בזה בסוף!!!

 

השארת תגובה